Let the Memorial Hill Remember [Hebrew]
Holocaust Representation in Israeli Popular Culture
Resling 2014
The collective official memory of the Holocaust in Israel was and is imbued with pathos and agony, and generates clear links between the Holocaust and its Zionist lesson. From the 1980's onward, a new unofficial path of remembrance began taking shape in tandem. It is an alternative path - some might say subversive - that seeks to remember, but differently. This book focuses on the new cultural memory of the Holocaust. By analyzing films, literature, journalism, theatre, plastic art, and poetry, from the 1980's onward, the book presents the new aspects of representation: the politicization of the Holocaust; the combination of Holocaust and Humor and the new perspectives on the Holocaust by Mizrahi (Jews from Asia and North Africa, and their descendants) artists.
Reviews :
Interviews:
הַר הַזִכָּרוֹן יִזְכּׂר בִּמְקוֹמִי
הזיכרון החדש של השואה בתרבות הפופולרית בישראל
רסלינג 2014
ככל שמתרחקים כרונולוגית מהשואה, הדיון בה איננו דועך כי אם מתגבר. בעשורים האחרונים, לצד ההנצחה הרשמית השומרת על מתווה של זיכרון אפוף אבל ויגון, החל להתרקם זיכרון שונה בתרבות הפופולרית. זהו זיכרון חדש של השואה שנועד לא רק "לזכור ולא לשכוח", אלא לזכור אחרת, לאתגר את גבולות התפיסה של ייצוג השואה ולחתור תחת מוסכמות חברתיות ומסרים הגמונים. יוצריו מתאימים את זיכרון השואה לעולם שנשען על טכנולוגיה; הם בוחנים את הנושא דרך פרספקטיבות הומוריסטיות שהיו בגדר טאבו, הם משתמשים בשואה ככלי למתיחת ביקורת על תופעות חברתיות, פוליטיות וכלכליות; מרחיבים את גבולות הזיכרון של הטראומה אל מעבר ללקח היהודי-ציוני ומייצרים השלכות רחבות יותר – אוניברסליות, חברתיות ופוליטיות – של לקחי השואה.
ספרה של ליאת שטייר-לבני מנתח את ייצוגי השואה בתרבות הפופולרית הישראלית משנות ה-80 ואילך. בעזרת סקירה של קולנוע, טלוויזיה, עיתונות, ספרות, שירה צעירה, פייסבוק, בלוגים, ותיאטרון פרינג' הוא פורש ייצוגים חדשים אשר מעוררים מחלוקת, ועם זאת מהווים כיום חלק אינטגרלי מהנצחת השואה וזיכרונה. שטייר-לבני טוענת שבני הדור השני והשלישי הכורעים תחת נטל הזיכרון הלאומי מבקשים להרחיק מעליהם את הטראומה לא מכיוון שהם מזלזלים בה או מפני שהתרחקו ממנה, אלא להפך, מכיוון שהם שקועים בה עד צוואר ומבקשים למצוא מנוח לנפשם. את זאת הם עושים, באופן מודע ובלתי-מודע, בעזרת שימוש בכלים רטוריים וויזואליים שמותירים מאחור את זוועות האירועים ההיסטוריים, וממירים אותם בסדרה של ייצוגים שיוצרים הזרה של המאורעות הטראומטיים ומערפלים אותם על מנת להרחיקם. אך בה בעת, ייצוגים חדשים אלה מעידים על המידה שבה השואה היא חלק אינטגרלי מעולמם התרבותי ומזהותם של היוצרים.
ראיונות:
"זכרון עד לשואה", קול ישראל, רשת א, 8.6.2015 (מדקה 29:55)
Holocaust Humor”, The Jerusalem Report, 1.6.2015"
"סאטירה ושואה בישראל", עושים סדר, חינוכית 23, 6.5.2015
"הזכרון הקולקטיבי של השואה בישראל", ערוץ 1, חדשות- סיכום אירועי היום, 13.4.2015
"זכרון השואה כיום", גלי צה"ל, דקה 35.
"אזהרה: חל איסור על מעצבי אופנה לעסוק בנושא השואה" XNET, 15.4.2015
"אם אשכחך אושוויץ תשכח ימיני", מעמול, 15.4.2015
"אותה השואה, אבל אחרת: האם ההנצחה "צועדת עם הזמן"?", בית אבי חי, 13.4.2015
"הזכרון החדש של השואה", ערב חדש, 25.1.2015
"מי אמר שואה", סופשבוע, מעריב, 23.1.2015
"ייצוגים הומוריסטים של השואה בישראל"- ראיון בתכנית הרדיו "הנקודה היהודית", רשת ב, 22.1.201
ביקורות: