or-79.jpg

ד"ר ליאת שטייר-לבני

מרצה בכירה. חוקרת שואה, קולנוע ותרבות ישראלית

מאמרים

"איך הם נראו? ייצוגם של ניצולי השואה בקולנוע הארץ-ישראלי בשלהי שנות הארבעים"

ליאת שטייר-לבני 2005

מה היתה המילה שואה..., משואה

המאמר בוחן את ייצוגם של ניצולי השואה בקולנוע העלילתי הארץ-ישראלי בשלהי שנות הארבעים תוך התמקדות בארבעה סרטים: "דמעת הנחמה הגדולה" (ג'וזף לייטס, 1947), "בית אבי" (הרברט קליין, 1947), "אין זו אגדה" (ג'וזף קרומגולד, 1949) ו"אדמה" (הלמר לרסקי, 1948). אראה כיצד הסרטים הללו נבנו לפי תבנית נרטיבית אחידה ותיארו תהליך חניכה ובו שלושה שלבים: בשלב הראשון, בתחילת הסרט, מגיעים ניצולי השואה לארץ־ישראל, כשהם שבורים פיזית ונפשית. העלילה מתמקדת בבעיותיהם הרבות ובהיכוכים עם הגורמים הקולטים, שנגרמים אך ורק בעטיים: הם קשי עורף, מרדנים ומסוגרים, וגם מערערים את הסדר החברתי ואינם מניחים לאנשי היישוב להתקרב אליהם ולעזור להם, אף שאלה יוצאים מגדרם כדי לקלוט אותם בחום ובאהבה. בשלב השני, מכיוון שהם מסרבים לקבל עזרה מצבם מתדרדר עד לנקודת שבר. בשלב השלישי, רק הודות לתמיכתם של אנשי היישוב הארץ־ישראלי, הם מבינים כי עליהם לשכוה את העבר ולהשתלב, ונטמעים בהוויה המקומית במהירות עצומה.

I'm a paragraph. Click here to add your own text and edit me. It's easy.

מילות מפתח:

שואה, ניצולי שואה, תרבות ארץ-ישראלית, קולנוע ארץ-ישראלי, יהודי חדש, יהודי גלותי

הפניה ביבליוגרפית:

© 2014 Liat Steir-Livny. Designed by Boaz Albert